בית מדרש ישיבתי

משיעורים לחברותות / הרב יובל שרלו

עכשיו הזמן לקומה נוספת בלימוד תורה ציבורי. לימוד התורה בעולם הציונות הדתית עבר בשנים האחרונות מהפך של ממש. מה שהתחיל לפני כמה עשרות שנים בצמיחת עולם הישיבות ובתלמוד תורה של בני הנוער - בנים ובנות - התפתח ללימוד תורה של בעלי הבתים. הנה לפנינו ליל שבועות - קשה יהיה למצוא קהילה אחת בה אין לימוד תורה כל  הלילה, שבה אין מערכת שיעורים לנשים ולגברים, שבה הילדים אינם מוצאים מקום ללמוד   תורה. זה אחד מהמאפיינים בלבד - מאות שיעורי הדף היומי, מאות ימי עיון, רבבות שיעורי תורה הניתנים בשבתות - ברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, והמאור שבתור הישיב את כולנו למוטב עתה אסור לנוח. צריך לצמוח לקומה הבאה, והיא לימוד התורה בחברותות. 
נבאר: רוב מוחלט של לימוד התורה המתקיים בעולמנו הוא לימוד בשיעורים. בראש השיעור רב או מרצה המוסרים שיעור תורה, והציבור - פסיבי. הוא יושב ומקשיב, לעתים מעיין בדף מקורות שלפניו ולעתים אף זאת לא, והוא 
“צופה” בשיעור התורה, כמעט כמו צפייה בטלוויזיה. זה כמובן טוב יותר מכל דבר אחר שהוא מחוץ לתורה, אולם יש עוד דרך ארוכה ללימוד תורה של ממש. לעומת זאת לימוד בחברותא הוא לימוד פעיל. האחריות על תלמוד התורה אינה מוטלת על מישהו
אחר שהוא מחוץ לאדם (מעביר השיעור), כי אם על הלומדים עצמם; תלמוד התורה שהם לומדים עוסק במפגש של נשמותיהם שלהם עם התורה האלוקית המיוחדת, ואינו דומה מפגש נשמות אמיתי להקשבה פסיבית; התורה הנלמדת בחברותא נלמדת ב”אף”, לאמור: היא נלמדת במאמץ השקעתי גדול, ו”כבולעו כך פולטו” - לפום צערא אגרא, וכגודל המאמץ בתלמוד תורה כן יכולת האדם להשתמש בלימוד זה בזמנו המיועד, כי הוא מבין אותו הרבה יותר, וזה נלמד ברמה המתאימה, וקרוב אליו הרבה יותר.
לא זו בלבד, אלא ששיעור מחייב התכנסות מיוחדת, המתנה לאנשים, תיאומים וכדו’. לימוד בחברותא הוא חלק מהחיים. כל שצריך הוא שני אנשים וספר לימוד: אם יש כיסאות - מה טוב, אך אפשר בלי; אם נמצאים במקום הקבוע - מה טוב, אך גם בנופש או בחתונה, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך - אפשר; אם יש נושא קבוע מראש  - מה טוב, אך לימוד בחברותא אינו זקוק לכל זה, והיכן שהוא נוחת ניתן לממשו. וכך יושבים להם על המרפסת ובבית המדרש, עם גמרא או עם תנ”ך, בבוקר או בלילה, בבגדי קודש או בבגדי נופש; שניים שניים באים אל התיבה ואל המשפט, אל הדף ואל הפרק, ומפצחים אותו, וקוראים אותו, וטועים בו, ומגלים 
את הטעות וחוזרים, ומנסים שוב, ומבינים, ומתקשרים, ומתאהבים. מתאהבים הן בתורה - בשל העובדה שכל האחד בשני, שכן “ואת והב בסופה”, וככל שמתרגלים יותר לקשור את הנשמות של החברותות בעולם תורני, כן  הקשר בין בני אגם הולך ונעשה עמוק יותר. וכך גם לא נרדמים, ולא מרחפים, ולא נותרים אדישים, ולא מאבדים את הדפים - כי אם פשוט לומדים. לומדים עוד דף ועוד דף, עוד פרק ועוד פרק, עוד משנה ועוד משנה, והופכים 
את הכל לתורת חיים. 
זהו לימוד התורה האמיתי שבו האדם מתנער מרבצו וקם כארי ומסתער על מה שהוא לומד, ומתאמץ ומשקיע ומכריע את הבלתי מובן, ונהפך להיות חבר של התורה ושל שכנו ושל
החברותא, ומכוח אהבה זו הוא מתמלא אהבה גדולה לעולם כולו. משיעורים - לחברותות. זו המהפכה הבאה בתלמוד התורה.