בית מדרש ישיבתי

ישיבות על פי חז"ל (מתוך כתבה בעיתון "בשבע")

אחרי שנתיים כר"מ במכינה בעצמונה, עבר הרב אביב זגלמן לשמש ר"מ בישיבת ההסדר במעלות, שבה למד בעצמו בעבר. בתום שמונה שנות הוראה הוא החליט לעזוב. "היו לי הרבה בוגרים וראיתי שבמובן מסוים כל ההשקעה יורדת לטמיון. אנשים לא ממשיכים את העולם הלימודי של הישיבה, וחשבתי שצריך להציע מסגרת המשך". יש אמנם חברותות ושיעורים לכל דורש, אבל הרב אביב מדבר על שינוי תפישה. "כל מי שלמד בישיבה דמיין לעצמו איך יהיה הקשר שלו עם תורה בהמשך, ובסופו של דבר, שתי האפשרויות הקיימות היום הוכחו כלא מתאימות". הרב אביב סבור שהאזנה לשיעורים איננה מתאימה לבוגר ישיבה ואיננה מספקת. "שמיעת שיעורים מחזירה את הלומד שנים אחורה, עוד לפני תקופת הישיבה התיכונית, ומשדרת לו 'הרב חכם, אתה טיפש'. זה אפילו לא נחשב לימוד תורה, אלא הרהור בדברי תורה, לא יוצאים בזה ידי חובת לימוד תורה. כשלומדים עם האוזן האפקט הרוחני קטן. כשמשתפים את הפה ויש תסיסה, הקב"ה שותף ונוצר תהליך רוחני". לדבריו, האפקט של השיעורים אינו עוצמתי מספיק עבור מי שחווה לימוד אקטיבי, ולכן אין בו התמדה. האופציה השנייה לבוגרי הישיבות - לימוד בחברותא, גם היא איננה מן המובחרות, טוען הרב אביב, משום שהלימוד הוא הרבה פעמים בבית, בפרטיות, ואפילו אם בבית כנסת, הרי שזה לא בבית מדרש ובאופן ציבורי. "חז"ל ביקרו את זה ואמרו שתורה נקנית בחבורה".
כדי לחשוב מה בכל זאת יכול להוות דגם אפשרי של לימוד תורה לאנשים שעברו לחיי המעשה, פנה הרב אביב לבדוק מה אומרים חז"ל על הסוגיה. "הם בנו דגם של ישיבות. האידיאל הוא שכמו שלכל אחד יש בית כנסת שהוא מתפלל בו, כך יהיה לכל אחד גם בית מדרש שהוא לומד בו, גם בזמן הקצר שיש לו". כך נולד המיזם שנקרא 'בית מדרש ישיבתי' שבו, לפי דגם קבוע, הולכים ומוקמים בתי מדרש במקומות שונים בארץ. בכל בית מדרש כזה יש חדר גדול,שבו אחרי שיעור פתיחה קצר יושבים הלומדים ב'סדר' ולומדים בחברותות את מקצועות התורה שבחרו: תנ"ך, הלכה, גמרא או אמונה. בתום ה'סדר' נכנס כל לומד לחדר שב ויימסר השיעור המסכם בנושא שבו הוא בחר. בית המדרש פועל פעם, פעמיים ואפילו שלוש פעמים בשבוע, לפי המקום הספציפי והדרישה מהשטח.
"כשזה הוקם, לפני ארבע וחצי שנים", ממשיך הרב אביב, "חשבתי שזה לא העניין הפרטי שלי, אלא דרך אידיאלית שבה מופיעה תורה בעם ישראל. הקמתי עמותה שפתוחה לכל ראש ישיבה או מכינה ולכל רב עיר ויישוב וכך יש חיבור של מוסדות המוצא של הבוגרים עם ההנהגה התורנית ההווית שלהם, ביישובים שבהם הם מתגוררים". כיום יש חיבור של למעלה מ-80 מוסדות ורבני יישובים אל העמותה, והיא מכילה גם כאלה שבדרך כלל יקשה עליהם לשבת יחד לכוס קפה. "יש עצבנות מאוד גבוהה בכל מה שקשור לדרכי הלימוד, אבל הרבנים הבינו שהבוגרים שלהם חיים יחד, וזו כשלעצמה בשורה בדרך לגאולה. מתחילים לחזור לבית מדרש אחד, גם אם כל אחד מלמד שם את התוכנית שלו".
כיום קיימים עשרה בתי מדרש ישיבתיים ברחבי הארץ, בדרך כלל במתחמים של ישיבות תיכוניות לא פנימייתיות. העמותה מוצאת את המקום, נותנת כיבוד ופרסום ומספקת את הצד הלוגיסטי, ישיבות האם אוספות את בוגריהן שבאותו יישוב, משלמות לרב מעביר השיעור והוא מלמד לפי השיטה המוכרת להם. הלומדים מנהלים את המקום "כמו בית כנסת". אגב, בחלק מבתי המדרש האלה לומדים גם 'צורבא'. גם רבני הערים והיישובים מעבירים שיעורים בבתי המדרש, כך שמדובר בחגיגה של תורה.
בתוך המסגרת הזאת קיים פרויקט נוסף שנקרא 'בעולם המעשה', שמתייחס לתחום המקצועי של הלומדים. את התוכניות האלה מעבירים מכונים המתמחים בקשר שבין תורה לעולם המעשה, כגון 'משפטי ארץ' בעפרה,שמעביר תוכנית על תורה משפט וחברה לאנשים העוסקים בתחום; תוכנית תורה ותרבות,המיועדת לעוסקים בתחומי אמנות, יצירה ותקשורת, ומועברת על ידי בית מדרש 'גלי מסכתא', ועוד. בתוכניות האלה המשתתפים מלבנים סוגיות הקשורות לתחום העיסוק שלהם,מוציאים ניירות עמדה שפורסמו בבמות שונות ומובאים גם למקבלי החלטות בתחום. במסגרת הפרויקט הזה מתקיימים גם אירועי שיא, אליהם מזמנים אנשים בעלי שם בתחומים הנלמדים.
אבי שמילוביץ יוצא מביתו שני ערבים בשבוע למשך למעלה משעתיים כדי להשתתף בלימוד בבית המדרש בקריית שמואל, "וכל הכבוד לנשים שלנו" הוא מפרגן. את הרב אביב הוא פגש "בדרך נס" כפי שהוא מגדיר זאת, בדיוק אחרי שהוא וחבריו ללימוד רצו לייסד מסגרת מורחבת יותר שבה יוכלו ללמוד בחבורה, אחרי שהכינו ועברו על מקורות הלימוד. שמילוביץ הוא מהנדס אלקטרוניקה בוגר הטכניון וישיבת ההסדר בפתח תקווה. בבית המדרש הישיבתי שהוא מרכז ומתקיים בישיבת 'פרחי אהרון' יש לימוד בתנ"ך, גמרא בעיון והלכה בעיון וגם תוכנית אמונה בה נלמדים כתבי הרב קוק. "כשמישהו עוזב ישיבת הסדר הוא עלול למצוא את עצמו בנפילה. הוא עובר למקום אחר של אוניברסיטה או עבודה ונשאר ריק, ואם יש לו זמן הוא חוטף שיעור או דף יומי".
אתם שקועים היום בעולם המעשה. בית המדרש הוא סוג של געגוע לתקופת העבר בישיבה?
"זה לא העניין של לחזור לישיבה, אלא לעסוק בתורה בעצמך. מי שהיה רגיל לעסוק בתורה ולהוציא מחשבות מעצמו, קשה לו לשמוע 'סתם' שיעור. כשהוא יושב אחרי 'סדר' הוא מביא את עצמו לשיעור". שמילוביץ מוסיף שבבית המדרש שלהם מקפידים על כך שהלימוד יהיה על הסדר, בקביעות. "אם רב רוצה להעביר שיעור מיוחד לקראת סוכות -  אנחנו מבקשים שלא.אנחנו לא באים לתפוס שיעור לקראת החג". בקריית שמואל בית המדרש גם מארגן פעילות לכלל הקהילה. בהושענא רבה האחרון, למשל, השתתפו מאות אנשים בשיחות ובשיעורים שונים.
החזון של 'בית מדרש ישיבתי' הוא שבכל עיר בארץ יהיה מבנה שיהיה פתוח 24 שעות ביממה כל ימות השבוע וילמדו בו אנשים עובדים, סטודנטים וגם פנסיונרים. "שישיבה לא תהיה משהו לגיל 18 עד 23", אומר הרב אביב. כבר עכשיו הישיבות יכולות לכוון את תלמידיהן ללימוד תורה בבית מדרש ישיבתי בעתיד, הוא ממליץ, ומבטיח שבכל עיר שיהיה בה מבנה לבית מדרש, הוא מתחייב בלי נדר "למלא אותו בתורה".
(עפרה לקס, "בשבע" גיליון 513, תשרי תשע"ג)