בית מדרש ישיבתי

נייר עמדה - עורכי הדיינים

 לנייר העמדה בסגנון עממי: שני בנים במערכת המשפט

רקע

כחלק מעבודתו בייצוג משפטי בהליך של משפט 'אזרחי', עורך דין נדרש להיות "שכיר חרב" של לקוחו. לעתים מדובר בסכסוך כלכלי ששאלות של צדק אינן ברורות או אולי אף אינן רלבנטיות בו, ולפעמים יש לעורך הדין עמדה משלו בשאלה מי צודק ובמה. מטרתו של עורך הדין, ועל כך משלמים לו, היא לא לעשות צדק, אלא לנצח בתיק. לשם כך הוא נדרש לעתים ל"אלימות משפטית", כלומר, שימוש בכלים שונים שהמשפט מעניק לו על מנת להכאיב ליריב ולהתיש אותו, או להשתמש בתחבולות משפטיות שונות, שעיקרן פרוצדורליות ואינן נוגעות במישרין לשאלה המרכזית. ההכרעה, בסופו של דבר, איננה בהכרח החלטה שיפוטית שפירושה "הוצאת צדק" אלא גם "הרמת ידיים" של היריב.

     לאור זה עולה השאלה: כיצד אמור עורך דין לנהוג במצבים מעין אלו על פי התורה? כמובן, הנדון הוא במקרה בו אין בייצוג בבית המשפט עבירה על האיסור החמור של 'ערכאות', ואכמ"ל[1].

השאלות המרכזיות

הדיון בשאלה זו מחייב לגעת במספר שאלות מרכזיות:

א.  מהו מקומו של עורך דין בדין תורה בכלל – הן כמי שמייצג את הנידון בבית הדין והן כמי שמעניק לו ייעוץ משפטי. בהקשר זה יש צורך לברר את משמעותם של דברי המשנה "אל תעש עצמך כעורכי הדיינין"[2].

ב.  מהם הגבולות המוסריים הנדרשים מעורך דין על פי התורה?

ג.   לאור זה שהמציאות הנוכחית שונה במאפיינים רבים ממה שנדרש על פי דין תורה, מה צריך לעשות עורך דין הפועל במערכת הקיימת? האם מותר לו לנהוג כפי שמקובל או שכעורך דין ירא שמים עליו לשים לעצמו גבולות שונים?

העמדה העקרונית

אנו מתפללים בכל יום לקב"ה שיזכנו להתגשמות דברי ישעיהו: "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה", והמשפט בישראל יתנהל על פי דין תורה[3], או על פי תקנות שיתוקנו ברוח התורה[4]. במערכת זו, השאיפה המרכזית היא עשיית צדק, ובכך לממש בעולמנו את מידת הצדק הא-להית[5]. מטרה שנייה היא השכנת שלום ומטרה שלישית היא הסדרה נאותה של החיים החברתיים והכלכליים.

     השאיפה היא שלא רק השופטים ישפטו משפט צדק, אלא שגם הצדדים הנידונים ינהגו בצדק, ויפעלו בהגינות כדי לתת לבית הדין את מירב הכלים להגיע לחקר האמת ולהוצאת הצדק לאור, מבלי להשתמש בתחבולות המסרבלות את המשפט ועלולות לגרום לעיוות דין. על כן, תנאי בסיסי למשפט צדק הוא הקפדה יתירה על אמירת אמת והימנעות מכל אמירה או עשייה שיש בה שמץ של שקר.

     במקרים רבים, ערכים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה טובה יותר דווקא במשפט המתנהל באופן טבעי, בלי מעורבות של אנשי מקצוע, ובלי הליכים ממושכים ומסורבלים הכרוכים בהוצאות משפט גבוהות.

     לפי תפיסה זו, תפקידו של עורך הדין הוא להביא בפני השופט את כל הטיעונים, השיקולים והראיות היכולים להיות רלוונטיים. כאשר כל צד עושה את המיטב מבחינתו כדי להביא את מה שתומך בטענותיו, נפרשת בפני השופט התמונה בשלמותה, והכרעת הדין תשקף את תוצאותיה של החתירה לצדק, כפי שהשופט רואה אותו לאור כל מה שהובא בפניו. במערכת כזאת, לשופט יש תפקיד מרכזי בהליך המשפטי, ואילו תפקידם של עורכי הדין מצטמצם.

     ישנה תפיסה אחרת, המונעת בעיקר על ידי אילוצים מעשיים. תפיסה זו רואה במערכת המשפט הליך הכרעה מוסכם שימנע אנרכיה. לפי תפיסה זו אין אנו מחפשים צדק, אלא סדר חברתי על פי כללי משחק מוסכמים. "כללי המשחק" קובעים שכל צד שוכר עורך דין על פי קשריו ויכולותיו הכלכליות, כל אחד מעורכי הדין משתדל "לשחק על המגרש" בצורה המיטבית על פי הוראות החוק וסדרי הדין. במערכת זו, עורכי הדין ממלאים תפקיד מרכזי בהליך המשפטי, ותפקידו של השופט הוא להכריז על הצד המנצח[6].

     לצד תפיסות אלו, ישנן תפישות נוספות, המדגישות עת הערך של השכנת השלום, ועוד.

     במציאות הקיימת, ניתן לראות את שני הכיוונים – אם כי בדגשים שונים – הן בבתי הדין הדנים על פי דין תורה והן במערכת המשפט של המדינה.

תשובות

עיון במקורות חז"ל מראה שעל פי דין תורה, המשפט מתנהל במישרין בין הצדדים[7], מבלי להיעזר בעורכי דין[8] – לא כמייצגים ולא כיועצים, כאשר האחריות לחקר האמת מוטלת על הדיינים[9]. עם זאת, ההלכה מתירה, בשעת הצורך[10], להשתמש בעורך דין כמייצג[11], אם הוא מקפיד לומר אמת[12], והדבר מסייע לעשיית דין צדק ובחתירה לשלום[13]. יתרונו של עורך הדין הוא במקצועיותו. הוא יכול לסייע בהכנה מסודרת של החומר לדיון, בניפוי של טענות ותביעות שאין להן רלוונטיות, בניטרול של מטענים רגשיים, בהצגה בהירה של הטענות, ואף בהפניית הדיין למקורות חשובים[14]. ההלכה לא אוסרת על אדם לשכור עורך דין שייצג אותו, אף אם יהיה "אלם ובעל טענות", למרות שהדבר מכביד על מהלך המשפט, ובלבד שלא יפעל בדרך שתביא לעיוות הדין. גם ייעוץ משפטי אינו רצוי[15]; אם כי גם הוא מותר כאשר יש לעורך הדין מחוייבות אישית ללקוחו[16], או בזמן שאינו פוגע שלא כדין בזכויותיו המוסריות של הצד השני[17]. על כן, על עורך הדין לפעול לאור העקרונות הבאים:

     עיקרון מוסרי ראשון במעלה הוא ערך האמת. לא זו בלבד שישנו איסור מן התורה לשקר – בעדויות או בטענות[18], אלא גם כל צורה של הטעיה או שקר עקיף אסורה לחלוטין, ואף כאשר המטרה היא להשיג באמצעות זה משפט צדק; ועל כך נאמר "מדבר שקר תרחק"[19]. איסור זה קיים גם בהופעה בפני בתי המשפט של המדינה[20]. והוא חל על עורך הדין, שאסור לו לטעון טענות שקר[21], ללמד את הנידון לטעון טענות שקריות[22] או להפעיל קשרים אישיים עם השופט[23].

     עיקרון נוסף הוא השוויון, המחייב הופעה שווה של שני הצדדים. יש להימנע מיצירת מצב בו צד אחד מופיע באופן מכובד ועוצמתי, כאשר הופעתו הדלה של הצד השני מחלישה את מעמדו ומטה את הדין לחובתו[24]. לכן יש טעם לפגם במצב בו צד אחד מיוצג על ידי עורך דין יקר ומקצועי בעוד ידו של הצד השני משגת לשכור עורך דין ברמה נמוכה בהרבה. אולם על פי ההלכה, האחריות להשוות את מעמדם של הצדדים מוטלת על השופט ולא על הצדדים עצמם או עורכי דינם. למעשה, מותר לקיים את המשפט גם כאשר לא ניתן לממש את ההנחיה הזאת במלואה[25], אולם על הדיין לדאוג לאיזון בין הצדדים בדרכים אחרות[26].

     בדברי חז"ל ישנה הסתייגות עקרונית משימוש ב'תחבולות משפטיות' חוקיות העוזרות ללקוח לזכות במשפט אך לא מסייעות בעשיית צדק[27]; אולם אין בכך איסור מוחלט, והדבר תלוי בנסיבות הענין: אם עורך הדין משוכנע בצדקתו של לקוחו (אף שבלי להכיר את הצד השני אין בכך ודאות), מותר לו לנקוט בכל דרך חוקית העומדת לרשותו כדי לדאוג להוצאת צדקתו לאור[28]. מאידך גיסא, אם עורך הדין סבור שהלקוח שלו אינו צודק, אסור לו לנקוט בשום דרך שתסייע לו לעוות משפט[29]. ומאחר שהלקוח מצפה מעורך דינו ש"יילחם בעבורו", על עורך הדין להניח מידיו את התיק. על פי רוב, מדובר במצבים 'אפורים', בהם אין לעורך הדין יכולת לנקוט עמדה לכאן או לכאן. במצב כזה, על עורך הדין ללכת ב"דרך האמצע". מותר לו להשתמש בתחבולות משפטיות ברמה דומה למה שעושה הצד שכנגד[30], אך להימנע מנקיטת צעדים החורגים מכך, בהיותם פוגעים ביכולתו של השופט להוציא את הצדק לאור או גורמים בעליל ל"משיכת זמן" הגורמת לצד השני לנזק בלתי מוצדק או מאלצים אותו להגיע לפשרה שאינה הוגנת[31]. כמו כן, במצב כזה, עליו לחתור לפתרונות של פשרה הוגנת, שיסיימו את הסכסוך במהרה בדרכי שלום.

     יש להניח, שעורך דין שיקפיד לנהוג על פי כללים אלו לאורך זמן, יזכה לרמה גבוהה יותר של אמון – הן מצד השופטים והן מצד הלקוחות, והפסדו יצא בשכרו[32]; אולם עליו להיות מוכן גם לשלם מחיר אישי על שמירת הגבולות המוסריים הראויים.

סיכום

העקרונות הצריכים לעמוד לנגד עיניו של כל עורך דין הם שלושה: אמת, צדק ושלום, כדברי הנביא: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם".

     אנו מקווים שהתמודדות ראויה של משפטנים במצבים מסובכים הקיימים במערכת, כאשר התורה היא נר לרגליהם, תהיה עוד נדבך בדרך ליישומו של משפט התורה במדינת ישראל.

 

 

 


[1]    רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ז ה"ז; שו"ע חו"מ סי' כו, א.

     בזמננו, עי': הגריא"ה הרצוג זצ"ל, 'התורה והמדינה' ז עמ' ט-י; שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' פב; שו"ת יחווה דעת ח"ד סי' סה; הגר""א שפירא זצ"ל, 'תחומין' ג; הרב יעקב אריאל, 'תחומין א עמ' 319-328; ועי' בהערותיו של הגר"ש ישראלי זצ"ל ב'התורה והמדינה' ז עמ' עו-עח.

     ולעומת זאת, עי' במאמרו של השופט פרופ' יעקב בזק, 'תחומין' ב עמ' 523-528, ובתגובתו של הרב אריאל על אתר.****

[2]    אבות פ"א מ"ח; רמב"ם בפיה"מ שם;

[3]    עי' רמב"ם, הל' מלכים יא, א.

[4]    עי' מאירי סנהדרין כא, ב; מאמרי הראי"ה עמ' 173, 'משפט כהן' סי' קמג. ובהרחבה – בספרו של הגריא"ה הרצוג, תחוקה לישראל על פי התורה.

[5]    עי' אורות, ישראל ותחייתו פרק ג.

[6]    זוהי שיטת המשפט האנגלית, הנוהגת גם בארץ.

[7]    ניתן לספור על אצבעות יד אחת את המקרים בהם מסופר בגמרא על אדם אחר שייצג את אחד הנידונים.

[8]    עי' במאמרו של הרב יעקב אפשטיין, שו"ת חבל נחלתו ח"?? סי' ע.

[9]    אם כי, גם מעורבותם של הדיינים מוגבלת למדי: עי' רמב"ם בפיה"מ, אבות פ"א מ"ח (דבריו נאמרו ביחס לדיינים, כפי שכתב בהקדמה למשנה); רמב"ם, הל' סנהדרין פכ"א הי"א; ערוך, ערך ערכאות; מגן אבות לרשב"ץ, פ"א מ"ח; שו"ת הרשב"ש סי' רפח. לעומת זאת, עי' שו"ת בנימין זאב סי' רנ, שכתב שעל הדיין לטעון בעצמו לטובת הצד שאינו יודע לטעון כראוי. וכן בערוה"ש, סי' יז.

[10]   ערוך, ערך ערכאות.

[11]   ברמה העקרונית, עי' ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א; בבלי כתובות קט, ב; ריטב"א שבועות ל, א עפ"י הר"י מיגש. לעומת זאת, עי' ב"י, חו"מ סי' קכד, שפסק שאין ממנים אנטלר לנתבע.

     למעשה נהגו בדורות האחרונים להתיר: עי' תומים סי' קכד ס"א א; ערוך השולחן שם סעי' ב; הגר"א שפירא זצ"ל, 'תחומין' ג.

     לגבי עו"ד המקבל שכר על הייצוג, עי' באר היטב, חו"מ סי' קכג ס"ק כד, בשם כנה"ג.

[12]   עי' ריטב"א שם.

[13]   עי' שבועות לא, א; תוס' וריטב"א שם ד"ה זה; מאירי ד"ה לעולם; שו"ע חו"מ סי' קכג סעי' טו וש"ך ס"ק לב; ערוך השולחן שם, סעי' טז.

[14]   הגר"א שפירא זצ"ל, 'תחומין' ג. ועי' בהרחבה במאמרו המצויין של הרב יואב שטרנברג, "«~H2~»«~BO~»שימוש בפרקליטים בבתי הדין לממונות«~/BO~»«~/H2~»", 'תחומין' כח.

[15]   ירושלמי כתובות פ"ד הי"א, בבא בתרא פ"ט ה"ד; רע"ב, אבות פ"א מ"ח; שו"ת מהר"ם פדובה, סי' ס; תשב"ץ קטן סי' תקטו.

[16]   כתובות נב, ב; פה, ב – פו, א; ריטב"א דף נב ד"ה עשינו בשם בעל העיטור.

[17]   עי' ירושלמי בבא בתרא פ"ט ה"ד ופני משה שם; תוס' וריטב"א כתובות נד, ב ד"ה דנייחד.

[18]   עי' סהמ"צ להרמב"ם, ל"ת רמח; ס' החינוך מצוה רכה.     

[19]   עי' שבועות לא, א; רמב"ם, הל' טוען ונטען פט"ז ה"ט-ה"י, הל' עדות פי"ז ה"ה-ה"ו; רמ"א חו"מ סי' כח סעי' א; עה, א.

[20]   עי' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט בסופו; הגר"ד ליאור – אתר 'דין תורה'.

     לעומת זאת, עי' שו"ת תורה לשמה סי' שעא; הרב יעקב אפשטיין, 'תחומין כו, עמ' 52 ואילך. ועי' תומים, סי' ט ס"ק א, וסי' כו ס"ק ג, שדן באיסור שוחד לשופט גוי, במטרה להביא למשפט צדק.

     ועי' מאירי ב"ב קכג, א; אור החיים בראשית כט, יב.

[21]   עי' בעל העיטור (מובא בריטב"א כתובות נב, ב ד"ה עשינו); מהר"ם מרוטנבורג, מובא בש"ך חו"מ סי' קכג ס"ק לב; ערוך השולחן, חו"מ שם, סעי' טז.

[22]   שבת קלט, א ורש"י וריטב"א ד"ה עורכי; ירושלמי כתובות פ"ד הי"א. שו"ת הרשב"א ח"ו סי' רי (מובא בב"י חו"מ סי' קכד). ועי' רמ"א חו"מ יז, ה.

[23]   סוטה מז, ב ורש"י ד"ה לוחשי לחישות.

[24]   שבועות ל, א – לא, א; רמב"ם הל' סנהדרין פכ"א ה"ג; שו"ע חו"מ יז, א.

[25]   נתיבות המשפט, חו"מ סי' יז, חידושים ס"ק ב.

[26]   באר הגולה אות ד, בשם המהרש"ל; קצות החושן, ס"ק א, בשם הב"ח.

[27] כתובות דף נב, ב; מחזור ויטרי סי' תכד; ים של שלמה, כתובות ד, לח.

[28]   עי' כתובות נד, ב; ים של שלמה, כתובות ד, נה. ובדומה לכך הורה הגר"ד ליאור, אתר 'דין תורה', בהתבסס על דין "עביד איניש דינא לנפשיה". הרב ליאור הוסיף שגם במצב כזה אסור לטעון טענות שקר, ורק אם עורך הדין אינו יודע מהי האמת, מותר לו לומר: "מרשי טוען כך וכך".

     ולגבי ייעוץ משפטי, עי' שו"ת מהר"ם פדובה, סי' ס.

[29]   הגר"ד ליאור, אתר 'דין תורה'.

     עי' סוטה כא, ב, בבא בתרא קלז, א, שם קמט, א (אם כי שם לא מדובר על ייעוץ משפטי בשכר); תשובות הרמב"ם, סי' שסה; מגיד משנה, הל' אישות פי"ח ה"ה (המג"מ הורה כך רק ב'אדם חשוב', אולם היש"ש, בכתובות ד, לח, הורה כך לכל אדם).

     במקום שידיעה זו היא ודאית, חובתו, מדין 'השבת אבידה' ו'לא תעמוד על דם רעיך', למסור את המידע הרלוונטי לצד שעלול להיפגע – הגר"ד ליאור, שם.

[30]   עי' ש"ך סי' קכג ס"ק לב.

[31]   עי' סמ"ע סי' כח ס"ק יד; נתיבות המשפט חידושים ס"ק ז.

[32]   מסופר על לואי ברנדס, שופט יהודי שכיהן בבית המשפט העליון בארה"ב, ש"הסוד המקצועי" שלו היה, שמעולם לא הסכים לייצג אדם שלא היה בטוח בצדקתו.

 
Attachments:
קובץUploaderFile sizeLast modified
Download this file (ראיון עם עורך דין אביגדור פלדמן.doc)ראיון עם עורך דין אביגדור פלדמן.docאביב זגלמן64 Kb10/03/11 15:31