בית מדרש ישיבתי

תורה בחבורה

אם אין חשק ללמוד תורה צריך למצוא את הדרך לייצר אותו. חבורה של תורה היא דרך מומלצת.

אני יכול להסתכל על לימוד התורה שלי באופן הבא: בישיבה כולם למדו תורה, אז גם אני למדתי תורה. אחרי הישיבה כמעט ולא לומדים תורה, אז גם אני כמעט ולא לומד.

אמנם ההתנהגות שלנו לא אמורה להיות מושפעת מהסביבה, וגם כאשר כולם גנבים אין זה מתיר לי לגנוב. אבל הסביבה משפיעה, וכשמסביבי גנבים רבים הרי שהפיתוי לגנוב גדול הרבה יותר. כשהייתי בסביבה שלומדת תורה הפיתוי ללמוד תורה היה גדול. כיום שאני לא במסגרת לימוד תורנית מסודרת האוירה החברתית לא מעודדת את הלימוד.

אינני מכיר סביבה מחוץ לישיבות שבה התורה היא הנושא שעליו מדברים, כלומר שאם אתה לא בסוגיה אז אתה מנותק במידת מה מהקהילה. יצא לי לפגוש מקרים שאנשים סביבי התפלאו על חוסר בקיאותי בדיווחי החדשות האחרונים, אבל לצערי לא זכיתי שיתפלאו על חוסר בקיאותי בש"ס בבלי.

מה אפשר לעשות כדי לחזק את האוירה הציבורית בעניין לימוד התורה?

הדף היומי צריך לפקוח את עינינו לראות כיצד להקים מפעלים של לימוד תורה ציבורי. חשבתי לנסות ללמוד מהרעיון של הדף היומי מספר עקרונות:

א. מסלול ברור. בלימוד הדף היומי ברור מאד מה צריך ללמוד כל יום. בשונה מלימוד רגיל בחברותא שלומדים כמה שמספיקים, בדף היומי ברור שהיום צריך לסיים דף גמרא. החסרון הוא שלסיים דף גמרא ביום זה בעצם משימה בלתי אפשרית לרוב האנשים. ודוקא מכך נלמד שאם משימה כה מייגעת של לימוד דף ביום מצליחה לסחוף כ"כ הרבה אנשים, ודאי שסדרי לימוד יותר מוצלחים יוכלו לתפוס לומדים רבים.

לכן כשבאים להקים תוכנית לימוד תורנית לציבור צריך לבנות מסלול ברור, ולא מספיק לצאת בהכרזה כללית- אנחנו מתכננים ללמוד מסכת ברכות. צריך לקבוע קצב התקדמות.

המסלול הברור מייצר את המחויבות של הלומדים. 

ב. דוקא דף. בשונה מהדף היומי יש לוח הלכה יומית שלומדים בו שלושה סעיפים מהשולחן ערוך בכל יום. הבעיה היא ששלושה סעיפים בשולחן ערוך יכולים להיות מאד קצרים או מאד ארוכים, היחס בין הסעיפים בשו"ע הוא לגמרי לא פרופורציונלי. לכן לימוד של דף גורם לכך שההספק היומי הוא די קבוע, למרות שברור שגם בתלמוד יש הבדל בין דף במסכת ברכות לדף במסכת עירובין, אבל באופן יחסי דף נשאר דף.

גם בתוכניות החדשות צריך לחשוב איך קצב הלימוד נשאר קבוע, ובדרך כלל לימוד שמתקדם לפי דפים או עמודים מאפשר זאת.

הכמות הקבועה יוצרת בהירות באופן הלימוד. 

ג. אוירה ציבורית. סביב המסלול הברור צריך ליצור אוירה ציבורית. סביב הדף היומי יש עשרות אתרי אינטרנט ועלונים מודפסים, יש אפילו פורטל הדף היומי (daf-yomi.com). כך גם סביב תוכניות לימוד חדשות צריך לחשוב מיד עם פתיחתן כיצד ניתן לייצר אוירה ציבורית שתעודד את הלימוד. הלימוד צריך ללוות את הלומד גם מחוץ לשעות הלימוד הפורמליות.

ד. אוירה חברתית. בשיעור דף יומי מוצלח יש מגיד שיעור שיודע לחבר את החבר'ה. ויש גם כיבוד מכובד, שגם הוא עוזר לחבר את החבר'ה. חלק משמעותי מהמניע לבוא לשיעור זה האוירה החברתית. גם בתוכניות החדשות שצריך להוסיף חשוב לזכור את המרכיב של האוירה החברתית הטובה. מעבר לתוכן הלימוד חשוב לבנות את הגיבוש והאוירה הטובה של הלומדים, שהיא זו שתחזיק את הלימוד עצמו.

ד. יחס בין עיון לבקיאות. החסרון שיש בדף היומי הוא שההספק יותר מדי גבוה ולא מאפשר לעיין ולהגות בדברים. לדעתי הפתרון צריך להיות בבניית תוכניות לימוד שמצד אחד יש בהן הספק והרגשה של התקדמות, ומאידך גיסא הקצב הוא מתון ומאפשר להרחיב את הדברים לפי היכולת.

במיוחד מומלץ לקבוע את תוכנית הלימוד בספרים שאפשר להבין אותם בצורה בסיסית בלימוד פשוט, ומצד שאני אפשר גם להעמיק בהם.

למשל- לימוד עמוד משנה ברורה, מצד אחד אפשר ללומדו בזריזות, אך מצד שני אפשר לעיין בו ולראות מה כתוב בטור, בבית יוסף ובשאר מפרשי השו"ע. יכול להיות שיהיו ימים עמוסים שנלמד רק משנה ברורה, ויכול להיות שיהיו ימים שנספיק להעמיק, ואין גבול להעמקה שאפשר להעמיק במשנה ברורה.

כשיהיו לנו חבורות רבות שכאלה, אולי נמצא את עצמנו שואלים את חברנו- באיזה חבורה אתה לומד? מה חדש אצלכם?