בית מדרש ישיבתי

שלום ירושלים

לעמותת 'בית מדרש ישיבתי' יש בית דין לשלום. בית הדין הזה מהווה עליית מדרגה עצומה בעם ישראל, ויש לו תפקיד גדול בתהליך הגאולה, כי הוא מתייחד בשני דברים:

  1. בניגוד לכל בתי הדין, שהנידונים מקבלים אותם עליהם כשיש להם דין ודברים, כאן קהילת 'בית מדרש ישיבתי' מקבלת עליה את המחוייבות לבית הדין מראש. קבלה זו מחייבת משפטית, ונותנת סמכות לבית הדין לכוף חבר בקהילה גם אם אינו מעוניין לידון בפניו, ולקנוס אותו עד סכום של 90,000 ₪. הרעיון הוא לבנות סביב בתי המדרש חברה, הולכת וגדילה, שמחוייבת למשפט התורה. בינתיים, ללא שום פרסום, כבר חתמו עשרות אנשים וגופים ציבוריים על טופס הצטרפות לקהילה, הכולל סעיף של מחוייבות לבית הדין, ולכל בית דין שימונה על ידו.
  2. הפורום הבוחר את בית הדין הוא חברי העמותה, שמזמינה כל ראש ישיבה או רב עיר ויישוב להצטרף, כך שהגוף הבוחר את בית הדין הוא כלל המנהיגות הרוחנית של עם ישראל.

מה הצורך בבית דין? מי אמר שייווצרו מחלוקות?

בניית השלום על אהבת השלום של כולם טובה בשמיים, ולעתיד לבא גם בארץ: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". בינתיים, בעוה"ז, שיש לאנשים אינטרסים והשקפות שונות, וכל עוד לא כולם מחשיבים את השלום כערך עליון, הדרך היחידה להשכין שלום היא על ידי משפט.

כך אמרו חז"ל: "רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. אמר ר' מונא ושלשתן דבר אחד הם, נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום, ושלשתן בפסוק אחד נאמרו, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, כל מקום שיש משפט יש שלום, וכל מקום שיש שלום יש משפט" (דרך ארץ פרק שלום).

עצם המחוייבות לבית הדין תמנע את המחלוקות.

המחוייבות לבית דין רק תיצור מתחים, ותבנה את היחסים על אימת הדין ולא על רצון טוב ושלום!

חז"ל התייחסו לטענה זו:

ר' סימאי אומר הדן את הדין לאמתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות ואינו אלא נותן שלום ביניהן שנ' אלה הדברים אשר תעשו וגו' אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.

אין לי אלא נוטל ממון שיש לו שלום, מנין שאף המתחייב ממון שגם הוא סופו שלום שנ' וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום.

אין לי אלא לבעלי דינין ומנין אף לכל ישראל ת"ל ידין עמך בצדק וענייך במשפט, מה כת' אחריו ישאו הרים שלום לעם.

אין לי אלא בני אדם בלבד מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים ת"ל ושפט בצדק דלים... (מכילתא דרשב"י יח כג)

ר' סימאי מתמודד עם הטענה שמשפט נראה כהטלת קנאה בין הבריות, דבר שכולנו חשים אותו, שהליכה לבית משפט היא מחלוקת גדולה. אלא שהאלטרנטיבה היא הנצחת המלחמה: או שנלחמים באגרופים ובכל האמצעים, כפי שמצוי מאד במחוזותינו, או שבורחים משדה הקרב ונותנים ל'צד האחר' להילחם ולנצח, עוזבים את העולם הזה ומשאירים לרשעים לשלוט בכיפה.

העולם כולו כבר הפנים מסר זה. האומות הקימו להן בית דין בינלאומי בהאג. המדינה הקימה לה מערכת משפט (שאף הממלכתיים ביותר מבינינו רואים בה 'ערכאות של נכרים'). תנועות רבות, כמו הליכוד, קדימה, הפועל המזרחי, הקימו להן בית דין פנימי, מתוך הבנה שיש מחלוקות, וראוי שבית דין יכריע בהן, במקום שתתנהל מלחמה שבסופה מנצחים החזקים או שייווצר פילוג. גם לארגון המורים בית דין חברים פנימי, וכך כתוב בתקנון הארגון: "בית הדין ידון בכל סוגיה שתובא בפניו ואשר עניינה סכסוך או מחלוקת בין הארגון ו/או בעלי תפקידים בו ו/או מוסד ממוסדותיו ו/או חבר מחברי הארגון לרבות סכסוכים או מחלוקות בין חברים בארגון." וכן לחברת דן יש 'בית דין חברים', לתנועת ההגנה היה בית דין פנימי, לעמותת 'מועדון החמש' מועדון הרכב הקלאסי והאספנות בישראל יש בית דין חברים, וכן למועצת העיתונות, אגודת העיתונאים, לשכת עורכי הדין, ארגון הקבלנים והבונים בראשון לציון, ההתאחדות לספורט, עמותת 'לשכת שמאי מקרקעין בישראל', ועוד רבים.

רק בעולם התורה, הצדיקים עוזבים את המערכות הציבוריות לטובת בעלי המחלוקת המתגוששים בהן, ואין דין ואין דיין. מדוע בני התורה צריכים להיות גרועים מעמותת 'מועדון החמש' מועדון הרכב הקלאסי והאספנות בישראל? וכי אצלנו אין חשש מפילוג? או שמא אצלנו אין סיכוי שייווצר צורך בהכרעה כי כולם יסכימו אחד לשני? או שמא אצלנו כולם מעדיפים את הסיכוי לנצח במלחמה על פני הכרעת הצדק? או שמא כולם מעדיפים להתפלג על פני להיות כפופים למאן דהו? האם לא הגיע הזמן, להפסיק להתלונן על נטיית הפלגנות, ולהתחיל ליצור אי קטן (שאי"ה ילך ויגדל) שמחויב לשלום?

כיצד תיווצר הכפיפות לבית הדין? בעל המחלוקת לא יקבל מרות!

לא קשה משפטית ליצור כפיפות לבית הדין. כל מי שמצטרף לתנועת הליכוד, לדוגמא, מחויב לבית הדין של התנועה. זאת מכיוון שסמכות בין הדין מוגדרת בתקנון התנועה, ובטופס ההצטרפות לתנועה כתוב 'תקנון התנועה ידוע לי'. אמנם, כידוע, זה לא חוסם הרמטית אפשרות של פילוג, אך הפילוג דורש מחיר יקר מן המתפלג.

לכן, בשלב ראשון הוגדרו בתקנון בית הדין כל הפרטים בעניין זה. לדוגמא, כתוב שיש לבית הדין סמכות לקנוס עד סכום של 90,000 ₪. כמו כן הוגדר מוסד נוסף של העמותה: קהילה, ושחברי הקהילה כפופים לבית הדין.

המעוניים להצטרף לקהילה, אנשים פרטיים או גופים ציבוריים, יחתמו על בקשה להצטרפות לקהילת 'בית מדרש ישיבתי', הכוללת סעיף מפורש בעניין זה, שיאמר שבמקרה של מחלוקות ח"ו בין חברי הקהילה, היא תוכרע על ידי בית הדין הפנימי של העמותה. הוא לא יטען שזה מקח טעות, ושלא ידע שיש בסמכותו של בית הדין לקנוס, כיוון שטענה זו אינה קבילה משפטית והגיונית, שכן כל אחד יודע שחתימה על הסכם בוררות משמעה שלא ניתן להתחמק מפסק הבורר ללא קנס. זהו נוסח מקובל בהסכמים, והוא מחייב.

אף אחד לא יחתום על מסמך כזה. דרישה זו רק תיצור מתחים ומחלוקות מראש!

דווקא אי נעימות זו חשובה. חשוב שכל אחד יידע, שמרגע שהוא נכנס למערכת זו הוא צריך לשקול את ההצדקה של המחלוקת שהוא רוצה לעורר בעיני השכל הישר ולא בעיני האינטרס שלו. תחושת המחויבות לשלום חשובה עם הקושי הכרוך בה.

לפני שהאדם יידרש לחתום הוא ישמע מי עוד כבר חתם. מכיוון שכל חברי העמותה מחוייבים לבית הדין – מי הוא זה שרואה את רבותינו מנהיגי הדור מתאחדים לקבל עליהם את משפט התורה ולא ילך בעקבותיהם?

בית הדין נבחר על ידי כלל חברי העמותה, המנהיגות הרוחנית הרחבה של הציבור: ראשי ישיבות ורבני ערים ויישובים (כל העונה לקריטריון מוזמן להצטרף). כך שרבו של כל אדם היה שותף בבחירת ביה"ד, וכל אדם ירגיש נוח לחתום.

חברי בית הדין

טופס הצטרפות לקהילה

מתוך תקנון בית הדין

  1. מטרת בית הדין לשלום היא לנהל מערכות יחסים באופן היותר טוב לשם הגשמת ערכי התורה.
  2. אדם או תאגיד החפץ ליטול חלק בקהילת בימ"ד ימלא טופס המשלב הסכם בוררות ובו קבלת ביה"ד כבורר.
  3. בית הדין יהיה מוסמך:

א.   לדון בתביעות שמעורב בהן אחד ממוסדות העמותה או חבר עמותה או מי שמילא טופס כמפורט בסעיף 23 - בכל נושא הקשור לפעילות בתי המדרש באופן ישיר או עקיף, או למערכת יחסים בין חברי הקהילה.

ב.    לדון בין כל שני צדדים שקבלו אותו כבורר בהסכם בוררות – בכל נושא.

ג.     להכריע במחלוקות וסכסוכים על פי דין תורה או לפי שיקול דעתו.

ד.    להפעיל שיקול דעת של העניין הציבורי בהגשמת ערכי התורה, מעבר לשאלת הזכויות והחובות.

ה.   להורות לפעול או לא לפעול, בכל דרך ובכל עניין.

ו.     לחייב תשלום.

ז.     לקנוס את המפר הוראתו עד סכום של 90,000 ₪.

4. האסיפה הכללית תבחר את חברי בית הדין, בתדירות שתראה לנכון.

5. דרך הבחירה: כל חבר עמותה, אף שאינו נוכח באסיפה, ירשום שמות 15 רבנים, מדורגים לפי סדר עדיפות.

6. 11 הרבנים שידורגו במקומות הראשונים וייענו יהיו חברי בית הדין.

7. הרכב בית הדין יהיה שלושה דיינים, הראשונים בדירוג חברי בית הדין, מבין אלה שנענו לבקשה לשבת בדין באותה תביעה.